טיפוסי אכילה
איזה משפט הכי מאפיין אותך כשאת עומדת מול המראה?
יש הרבה דברים שאני אוהבת בי, אבל כשזה מגיע לגוף אני בעיקר רואה את הפגמים שלי
אני קודם כל שמה לב לפגמים שלי, וחושבת מה אחרים היו אומרים עלי – על הגוף והמשקל שלי
אני בדרך כלל לא מקדישה יותר מדי זמן להסתכל במַרְאָה, אני יודעת איך אני נראית, ובכלל, לא צריך להתעסק בזה יותר מדי
אם אני בדיאטה אני בודקת אם רואים כבר שינוי. אם אני לא בדיאטה אני בדרך כלל מתחמקת או מתעלמת מהמַרְאָה
איזה משפט מאפיין הכי טוב את ההתנהלות שלך עם דיאטה?
יש לי מוטיבציה ומשמעת גבוהים אבל אני צריכה לראות ירידה במשקל שתהיה תואמת לציפיות שלי
יש לי מוטיבציה כי אני חייבת לרדת במשקל. ניסיתי כבר הכל, ואני כל הזמן - או בדיאטה, או אחרי-דיאטה (ומתחילה לאבד שליטה) ולפני הדיאטה הבאה
כשאני מול האוכל אני שוכחת שאני בעצם בדיאטה או בתוכנית מסויימת ואני אוכלת מה שבא לי בלי לחשוב יותר מדי (המחשבות באות אחר כך…)
לפרק זמן אני מצליחה בדיאטה, אבל נשברת בשלב מסויים ומתייאשת, עד שאני לא יכולה לסבול את עצמי יותר ואני שוב לוקחת את עצמי בידיים, וחוזר חלילה…
איך את עם משימות?
אני מתגייסת ומתמסרת למשימה עד הסוף
אני מתגייסת אבל הרבה פעמים אני נתקעת כי אני עסוקה בספקות לגבי עצמי או בהשוואה לביצוע של אחרים. הרבה פעמים אני צריכה חיזוקים מבחוץ כדי לבצע את המשימה עד הסוף
גם כשאני מנסה לתכנן או להיות מאורגנת בסוף תמיד יוצא שאני עושה הכל ברגע האחרון, או אחרי הרגע האחרון..
קשה לי להתמיד וזה משפיע הרבה פעמים על ביצוע המשימה
כמה את סומכת על עצמך בנושא של תזונה/דיאטה?
בניגוד לתחומי חיים אחרים שלי שבהם אני סומכת על עצמי, בתחום של הגוף אני מתקשה ומאוכזבת מעצמי
אני הרבה משווה את עצמי לאחרים, "האם היא רזה או שמנה ממני?", "האם היא מצליחה יותר ממני?" וזה משפיע על הביטחון העצמי שלי ומקשה עלי להמשיך במה שאני עושה
בהרבה דברים אני מאד סומכת על עצמי, אבל כשזה נוגע לדברים שלא בא לי להתעסק בהם - כמו האוכל למשל, לא כדאי לסמוך עלי...
קשה לי עם החלטות, אני מתלבטת המון, וגם כשהחלטתי משהו אני לא בטוחה שעשיתי את ההחלטה הנכונה
איך את בוחרת מה ללבוש?
יש לי את הטעם הברור שלי ואני יודעת מה מתאים לי ומה לא
אני קונה את הבגד בסגנון שיפה בעיני ולא תמיד לפי 'איך הוא נראה עלי', וגם טרנד האופנה משפיע עלי
אני קונה את הבגד לפי 'מה מטשטש את מה שצריך' בעיקר, ולא לפי מה יפה או 'שיקי' בעיני
לפי תקופות: כשאני מרזה אני משקיעה במַרְאֶה שלי, כשאני משמינה אני פשוט מוזנחת
לרוב, באירוע או בארוחה משפחתית:
אני מקפידה לאכול מה וכמה שצריך, ואם אני חורגת אני כועסת על עצמי כי אני חוששת שזה מיד יתבטא במשקל
המטרה שלי היא לאכול 'כמו שצריך', אבל הרבה פעמים אני לא מצליחה לעמוד בפיתוי ואוכלת - עם רגשות אשמה, תוך כדי שאני מבטיחה לעצמי שממחר אני חוזרת לדיאטה
אני מתפתה מכל המאכלים והמטעמים שמונחים לפני ואוכלת (לא עושה חשבון)
בכל מקרה אני מתייסרת - אם אני בדיאטה אני מרגישה שאני מפספסת, ואם אני לא בדיאטה ואוכלת אני כועסת על עצמי
כשמעירים לי על המראה, האכילה או המשקל שלי:
גם אם אני נפגעת מההערות לא יראו את זה עלי
גם ככה אני מרגישה רע לגבי עצמי, אז כשמעירים לי אני נפגעת ולוקחת את זה די קשה
אני 'משחקת אותה' שלא אכפת לי והרבה פעמים עונה בהתאם
אני הרבה פעמים צוחקת על עצמי ועל המשקל שלי כדי שלא יהיה מצב שיעירו או יצחקו עלי
כשאני רואה אנשים רזים ממני:
זה נותן לי מוטיבציה לעשות עם עצמי משהו בנדון
זה מייאש, אני מודה, לפעמים אפילו אני אוכלת בגלל זה
לפעמים זה מעצבן אותי כי אני יודעת שבהרבה מובנים אני "יותר שווה", אבל על זה לא מסתכלים אלא רק על המשקל
לפעמים זה נותן לי מוטיבציה, לפעמים זה מאד מערער אותי ואני מעדיפה להתעלם
מה את חושבת על היכולת שלך להצליח?
אם הייתי מקפידה יותר הייתי מצליחה יותר
כשאני רואה רזות ממני אני ישר 'יורדת' על עצמי ומתבאסת – כי אני בטוחה שאם אהיה רזה אצליח יותר
אני לא אוהבת להכריח את עצמי או לעשות דברים בכוח, ולפעמים זה מקשה עליי להתקדם או להשיג מטרות מסויימות
אני לא ממש מצליחה להבין למה קשורים ההצלחה או הכשלון שלי
מה קורה לך כשאת מקבלת בדיקות רופא שמבהירות לך שעליך לשנות משהו?
אני ישר הולכת למצוא את תוכנית התזונה המתאימה ואני עושה מה שאומרים לי
זה בהחלט מפחיד אותי, אני מאשימה את עצמי איך הגעתי למצב הזה, וישר אתחיל בדיאטה ואעשה מה שאומרים לי
אני מנסה להימנע ועושה בדיקות רק אם אני חייבת, כי אני יודעת מראש שהסיכוי שאצליח לשנות את ההרגלים שלי נמוך, אם בכלל..
זה בהחלט מפחיד ובטח יגרום לי מיד להתחיל בדיאטה. לפעמים אני חושבת שרק תמריצים מפחידים כאלה יזיזו אותי מהמקום
איזה משפט מבטא הכי טוב את השקפתך בחיים?
אני יודעת מה אני רוצה וברגע שהחלטתי אני משתדלת לפעול כדי להשיג אותו. למרות שהרבה פעמים הביקורתיות שלי לא מאפשרת לי להיות ממש מרוצה
.אני הרבה עסוקה ב'מה יגידו' ובמה מצפים ממני ולמרות שזה פוגע לא פעם, ומוריד לי את הביטחון, אני נוטה (או אפילו משתדלת) להתנהל בהתאם לציפיות הסביבה. אני מודה, זה די מתיש, אבל אני באמת חושבת שרק אם ארד במשקל "אהיה בסדר"
חיים רק פעם אחת' זה המוטו שלי. אני יודעת שיש לזה מחיר, אבל זאת אני, אוהבת להנות מהחיים, לעשות מה שבא לי - אם זה לבלות, לקנות, וגם לאכול מתי שבא לי…
כשאני מצליחה אני מאמינה ביכולות שלי, אבל כשאני לא מתמידה אני מתאכזבת מעצמי. למשל, כשאני מרזה אני מרוצה מהמשקל שלי, והרבה פעמים אני גם בטוחה שעליתי על הגל, אבל כשאני מגלה שאני שוב עולה אני מתייאשת ועוזבת
איך את עם שקילה?
אני מקפידה להישקל אחת ליום או לשבוע כדי לדעת כל הזמן איפה אני עומדת
אני נשקלת כל יום ולפעמים יותר, וכן, זה מייד משפיע על ההרגשה וההתנהלות שלי באותו יום
אני נשקלת פעם ב.. בעיקר לפני דיאטה, כשיש מוטיבציה. אבל גם אז - אני לא תמיד רוצה להשקל שוב כדי לעקוב
תלוי מצב: במצב של דיאטה אני נשקלת לפחות פעם ביום, כשאני לא בדיאטה אני מעדיפה לא להישקל
ותגידי, איך את עם ספורט?
אני משתדלת לעשות ספורט באופן סדיר, זה גם עוזר לי למשקל
כשאני משמינה אני לא רוצה לעשות ספורט או ללכת למכון כושר כי אני מתביישת שיראו אותי ככה
אם אז לעיתים רחוקות, מתוך הכרח. לרוב אני פשוט נמנעת מלעשות ספורט, למרות רגשות האשמה. אני גם לא באמת מאמינה שאתמיד אז למה להתחיל...
תקופות שאני בדיאטה ולוקחת את עצמי בידיים בוודאי שאני עושה גם ספורט, אבל כשאני נשברת אני בדרך כלל רוצה להפסיק גם עם הספורט
{"name":"טיפוסי אכילה", "url":"https://www.quiz-maker.com/Q3GBAMI","txt":"איזה משפט הכי מאפיין אותך כשאת עומדת מול המראה?, איזה משפט מאפיין הכי טוב את ההתנהלות שלך עם דיאטה?, איך את עם משימות?","img":"https://www.quiz-maker.com/3012/images/ogquiz.png"}
